יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

מי אתה אוגוסט ?




אוגוסט הוא שובב לא קטן. לפחות אצלי בבית.

איכשהו יוצא שהוא מגיע (תמיד באותו תאריך) ותופס אותנו לא מוכנים ולא משנה 

מה וכמה תכננו אותו. 




השנה אנחנו מבלים אותו בארץ, שוחים במרק תוך כדי חופשת קיץ בלתי אפשרית 

שמתישהו אני מקווה, נשכיל להזיז אותה לחופשת סתיו ה'משובצת' בחגי תשרי, 

להקל על כולנו ובעיקר לאפשר לעצמנו להנות באמת מזמן חופשה היקר הזה.





בנתיים אנחנו משתדלים להפיק ממנו את המיטב ולהנות ביחד בפשטות,

שתמיד מנצחת ותמיד עובדת. בכל תחום.





לכבודך (וכן, אנחנו כבר באמצע שלך) ריכזתי רשימה של מהו אוגוסט בשבילי:

+ לא משנה כמה חם היה ביולי, תמיד בימים שלך יהיה יותר חם והכי חם.

+ אתה תמיד תהיה החודש בו חזרנו לארץ: השנה זה כבר 3 שנים ! 


+ הימים שלך שמתחילים מאוחר ומסתיימים ממש מאוחר אהובים עליי. 


+ כילידת פברואר אתה תמיד 'תזקין' אותי - אני הופכת בת 41 וחצי


+ למרות שאתה ארוך במיוחד - אתה לא הזמן להתחיל שומדבר :-(

+ מאז שהתחלתי לרשום בבלוג ב'תפוז' חלפו כבר 8 שניםבחיי.


+ בסופו של החודש המופרע הזה תמיד יתייצב לו ה-1 בספטמבר .

+ בשנה הבאה - אתה כנראה שוב תגיע .






אז מהו אוגוסט עבורכן ? 

תנו איזה טיפ להעביר את הימים האלה ...



   

יום ראשון, 23 ביולי 2017

חוזרת

חוזרת לבלוג שלי,

לפינה שלי.

אליכן.

הרבה זמן שלא היתי פה.


בזמן הזה קרו לא מעט דברים -

אוריה שלי הספיקה לחגוג שנתיים (!!)

ונראה שהמשפחה התרגלה לעניין ומרגישה בנוח להיות

משפחה של 5 נפשות.


בחלון הזמנים של 9 החודשים שלא רשמתי כאן

( פרק זמן לגמרי סימבולי ) התמקדתי בעצמי.

אחרי חזרה לארץ והריון מאתגר, מציאת מסגרות חינוכיות לבנות,

טפול בתינוקת קטנה ובשתי ילדות נוספות,   הכרות עם המקום

המיוחד בו אני גרה, הגיע הזמן בו כל הבנות "מאופסנות" היטב

ל-5 שעות ביום ויש לי זמן.  לנשום.  להכיל. להתפתח או לנסות להבין לאן.

מה אני רוצה. מה משמח אותי ומה עושה לי טוב.

כשהיו שואלים אותי "מה את עושה ?"  היי עונה  "אני משמחת את עצמי"

הבנתי שזה כרגע התפקיד שלי - לשמח את עצמי.

ולמה לשמח ?

גם כי היתי "עצובה" עוד מאחרי הלידה של אוריה - שלמרות כל האור המתפרץ

שהביאה איתה לעולם, אצלי (בשונה מהלידות הקודמות) היה חשוך.

וגם כי לא פשוט כל רצף האירועים הזה (חזרה, הריון...) וצריך לפעמים

לעצור. לנשום. להקשיב . לשמוע את הרחשים הקטנים ואת ההמולה הגדולה

לנסות להבין מי מבניהם שייך אלי ומי פחות, ואיך מהמקום החדש הזה שלי

אני ממציאה את עצמי מחדש. ממשיכה במסע שלי.


לפני תחילת השנה הגדרתי לעצמי שאני מקדישה את השנה הזו לתהליך

שבסופו אבין מהו הדבר הבא עבורי וזאת על ידי מה שמשמח אותי.

וזה בדיוק מה שעשיתי (לפחות בזמן בו הבנות לא היו חולות בבית)



אחד הקסמים שיש ברילוקיישן היא הפאוזה הזו מהכל, הניתוק.

אני מתארת לעצמי שזה פחות רלוונטי למי שיוצא וחוזר לאותה "המשבצת"

- שאז הוא יודע לאיזה בית, שכונה, חברים, חברים של הילדים..... יחזור,

ונדרש לדייק את עצמו ואת השינוי שחל בו מנסתם, בתהליך הזה.

כאן - בספור שלנו - אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש.

ולמה "ממציאים" ? כי זה תהליך והוא עדיין קורה.


בתוך כל ה'ממציאים' הזה שלנו - גם אני ביחד ובנפרד

ממציאה או אולי ממשיכה את עצמי מחדש.

נראה לי שזו תהיה עבורי  ההגדרה הטובה ביותר

ממשיכה את עצמי מחדש.

תודה שעזרתם לי לחדד זאת :-)

אני שמחה לספר שאני מתחילה לעסוק בתחום עצוב הפנים

-כל זאת בתנאי שהחופש הגדול יסתיים מתישהו-

ואני אשתף אתכם כאן בכל הפרטים המרגשים

הקשורים להתחלה הזו שלי (בעצם אמרנו שזה המשך)

וכחלק מכל זה - אני חוזרת גם לפה לבלוג.



 ומה אתכם ?

תרשמו לי ?

יום ראשון, 2 באוקטובר 2016

מתנה לשנה חדשה - בפשטות

השנה מצאתי את עצמי מתרגשת לקראת ראש השנה.


נסיתי להבין עם עצמי "מה נשתנה" השנה מקודמותיה ?

(כלומר מאז שחזרנו לארץ... שם, החגים זה ספור אחר)


הבנתי שהעומס הגדול של השנה הראשונה - כשנחת

הקונטיינר בפתחנו בדיוק בערב החג (ומי שפרק פעם

קונטיינר של 40 פיט יכול להבין אותי במובן ה'עומס'),

והעומס של השנה שאחריה - עם תינוקת קטנה ועננת 

דכאון גדולה הרובצות עליי יחד (ורק מי שעברה את 

החוויה המפוקפקת הזו - או מי שתסכים להודות בכך 

תבין אותי...) בכלל לא אפשרו לי להתפנות לעניין.


השנה אני במצב הפוך: כבר זמן מה מוציאה מהבית

ציוד שאין לי בו צורך, מעבירה אותו הלאה בשמחה,

ותאמינו לי - הבית לא ריק.

ארגון הבית והוצאת המיותר עוזרים לי עם תהליך פנימי

דומה שמאפיין את התקופה הזו: הבנה של מה מתאים לי

וגם איך, מתי וכמה בכל תחום בחיים שלי.


החג התקרב. 

השנה קבלתי החלטה שלא לקנות מתנות לחג

כי אין בזה צורך. לא בירידים, ולא בהוצאות ותכלס - 

אין לנו באמת מה לעשות עם 'מה שזה לא יהיה' נוסף

(כן, אתם שומעים טוב שם בממלכת פולניה ? ),

ויחד עם ההחלטה הזו אחת נוספת הופכית - 

שאמצא מתנה לעצמי לפי מה שארגיש שאני 

זקוקה לו מענה כרגע. 


מה היתה המתנה שלי לעצמי לראש השנה ?

כחלק מהלימוד שלי והצורך לדייק את עצמי עם הבנות  

שלי ועם ההורות שלי - הגעתי לקורס "הורות בפשטות"

של מירב גריידינגר סלע שהיא מדריכה מוסמכת של 

'Simplicity Parenting' ומעבירה סדנאות בנושא 

ב-7 השנים האחרונות. מירב חזרה עם משפחתה ארצה 

לפני שנה וחצי אחרי 14 שנים בניו יורק ואני מאמינה 

שיש לה הרבה מה ללמד אותנו כאן מנסיונה בגישה 

הנהדרת והמרעננת הזו.


אני עברתי את הקורס Soul of Discipline

בנושא הכוונה ומשמעת, שאוכל לספר שהוא יותר

Soul מאשר Discipline והוא מומלץ בחום.


בסוף המפגש השני היה לי ברור שאת הטוב הזה אני

חייבת להעביר הלאה וביקשתי ממירב שתתארח פה בבלוג 

ותספר קצת על העשיה הנהדרת שלה.

לשמחתי מירב הסכימה ובקרוב אתכבד לארח אותה כאן !

הקורס של מרב היה מאוד נעים ומדוייק ונתן כלים 

להתמודדות ולתגובה נכונה במצבים שונים עם הבנות 

שלי ועזר לי ממש באופן מיידי וענה על צורך המיקוד

וההבנה ההורית שלי באופן טוב יותר .


זה אחד הספרים של השיטה שהמשיך איתי הלאה

יחד עם תובנות הקורס (עכשיו צריך זמן לקריאה)





אני חייבת לציין שמאוד מוצאת חן בעיני השיטה הזו

בגישה שלה ובכלים שהיא מציעה ואני מתכננת להמשיך 

בקורס נוסף של מירב, המשלים את זה בו השתתפתי, 

אחרי החגים.


מה המתנה שאתן נתתן לעצמכן לשנה החדשה ?




   

עץ התפוחים - ספור לראש השנה


שנה טובה !! 

הערב  תתחיל שנה חדשה ומרגשת,  לכבודה 

בחרתי להביא לכם את ספור עץ התפוחים

שאת המקור שלו אינני יודעת.

אני מביאה אותו מהאתר "שכטר"   :

בלבו של יער אלונים גבוהי צמרת צמח לו עץ תפוחים קטן. 


זה היה עץ התפוחים היחידי שצמח ביער הגדול והמסתורי. 

כשבא החורף והשלג ירד, הוא כיסה את אדמת היער, את 

העצים וגם את ענפיו של עץ התפוחים הקטן. 


היער כולו היה שקט ושליו. 

לילה אחד הביט עץ התפוחים הקטן בשמים וראה 

מראה מופלא: בין ענפי העצים שמסביב נצנצו הכוכבים, 

והיה נדמה כאילו הם תלויים על ענפיהם של עצי האלון 

הגבוהים. "הו", לחש עץ התפוחים הקטן, "איזה מזל 

יש לעצי האלון שכוכבים יפים תלויים להם על ענפיהם. 

זה הדבר שאני רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם! 

כמה יפה אהיה אם גם על ענפיי יהיו כוכבים!" 

פתאום שמע קול רך: "סבלנות, עץ תפוחים קטן, סבלנות!" 

הזמן חלף והאביב הגיע. השלג הפשיר. פריחה ורדרדה 

כיסתה את עץ התפוחים, וציפורים באו לנוח על ענפיו. 


אנשים הסתכלו על עץ התפוחים הפורח והתפעלו מיופיו. 

במשך כל הקיץ הוסיף עץ התפוחים לצמוח ולגדול. 

הענפים היו לחופה מעליו, מלאה בעלים ובפריחה רבה. 

אבל לילה אחר לילה הוסיף עץ התפוחים להביט בשמים 

ובמיליון מיליוני הכוכבים ובכה מאוד: "או! יותר מכל דבר 

אחר בעולם אני רוצה שבין העלים שלי ועל הענפים שלי 

יהיו תלויים כוכבים, בדיוק כמו אצל עצי האלון". 

שוב נשמע הקול הרך: "כבר יש לך דברים מיוחדים משלך. 

האם לא די שאתה נותן צל לאנשים, פריחה ריחנית ומקום 

מנוחה ושירה לציפורים על ענפיך?" עץ התפוחים נאנח וענה: 

"אני לא רוצה להישמע כפוי טובה, אבל זה לא מיוחד דיו. 

אני יודע כמה הנאה אני נותן לאחרים, אבל מה שאני רוצה 

יותר מכל דבר אחר בעולם הוא שיהיו כוכבים על הענפים שלי, 

לא פרחים ועלים. או אז אהיה באמת עץ מיוחד!" 

הקיץ הגיע. ענפיו של העץ מלאו בתפוחים יפים. אנשים יצאו 

לטייל ביער, וכל מי שראה את עץ התפוחים הושיט את ידו, 

קטף לו תפוח ואכל אותו. ועדיין בכל לילה הביט עץ התפוחים 

בכוכבים התלויים על עצי האלון הגבוהים ואמר: "או, יותר 

מכל דבר אחר בעולם אני רוצה רק כוכבים על הענפים שלי. 

אז אהיה ממש מיוחד"! ושוב נשמע הקול הרך: "האם לא די 

שיש לך תפוחים כל כך נפלאים להציע לאנשים? האם אין 

זה משמח אותך וגורם לך להרגיש מיוחד?" העץ לא אמר 

מילה ורק שקשק בענפיו ימינה ושמאלה כאומר: "לא ולא". 

לפתע נשבה רוח חזקה. עצי האלון הגבוהים החלו להתנדנד, 

ועץ התפוחים הקטן רעד כולו. מצמרת העץ נפל תפוח, 

התגלגל על הרצפה ונבקע לשניים. 

"הסתכל", ציווה עליו הקול הרך, "הסתכל בעצמך ותאמר לי

 מה אתה רואה?" עץ התפוחים הקטן השפיל את מבטו למטה 

אל אדמת היער ושם, בתוך התפוח, ראה כוכב קטן מנצנץ. 

"כוכב!" קרא עץ התפוחים, "כוכב! יש לי כוכב!" 


והתפוח שמע צחוק עדין ואת הקול הרך אומר לו: 

"הנה, יש כוכבים על ענפיך. הם היו שם תמיד, אבל אתה לא ידעת". 



מציעה לכם לספרו הערב לילדים ולהכין תפוח החצוי במאוזן במרכזו,

ולהראות לילדים את הכוכב...




תמונה מההדרכה של שנה שעברה


מאחלת לכולם שנה טובה, בריאה ושמחה

שנה של בריאות, לבלוב ופריחה

שבשנה הזו יזהרו וינצצו לכולנו הכוכבים 

פנימה והחוצה ולכל הכיוונים


שיהיה לנו חג שמח














יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

ילדי היער ומעגל הגמדים

במסגרת ה"חזרה שלי לחיים" כלומר - להיות במצב בו

יש לי כמה שעות ביום בהן הבנות שלושתן! במסגרות 

אני חוזרת לגעת ולארגן "כל מיני" שהוזנחו בזמן הזה.

זה כולל אותי אגב :-) כי ההריון השלישי השאיר אותי

יותר גדולה ממה שאני רגילה להיות, זה כולל את החיפוש

שלי בדבר או בדברים שישמחו אותי לעבוד בהם בשעות

הטובות שלי וזה כולל להגיע לפינות בבית שטרם הספיקותי.


על הפרק - חדר העבודה שלי !! אפשר להתחיל לראות 

שהוא מתהווה ואין לי איך לתאר עד כמה זה משמח אותי



יוקה שלי עדיין בקופסא. יותר משנתיים. הטייפ הירוק של

הבקורת האמריקאית (דרכה עבר כל הקונטיינר שלנו אז,

ולא מעט חפצים נשברו והושחתו) עדיין חותם אותה.

אני מרגישה שהיא קצת משקפת אותי - וכשתצא לאור

זה יהיה סימן כזה "כִּי קַלּוּ הַמַּיִםואפשר לצאת ...


עד עכשיו החדר הזה היה ממש מבולגן. ערמות של קרטונים 

שחלקם נפתחו כדי למצוא בהם משהו בחופזה וכל מיני ...

 למרות כל הבלגאן וה'אין מקום מאורגן לעבוד בו' היו

בשנה האחרונה כמה רגעי קסם בהם הספקי להכין משהו

וחשבתי שזה יהיה נחמד לשתף קצת מהם, ולו עבור קומץ 

קוראות ותיקות וטובות שהגיעו לבלוג שלי סביב היצירה.


כפי שאתם יודעים - הבנות שלי נמצאות בחינוך אנתרופוסופי

(השנה אלה שלי נכנסה בשמחה לגן נהדר) ואלונה כבר שנה

שניה בבית ספר שקד בטבעון ואני מודה שאני מאושרת שם

והן אפיו עוד יותר.

לשינוי המבורך הזה יש ביטוי באספקטים שונים אצלנו בבית

ומנסתם הוא מקרין גם על העשייה שלי.


בחורף הקודם ארגנתי יחד עם אמא נוספת מהכיתה של 

אלונה ערב אמהות בו נפגשנו והכנו משחק לילדי הכיתה.

היה לנו ערב משגע ביחד של יין או תה ונשנושים... של

עשיה משותפת בחברה טובה  :-)

 הכנו 10 דמויות שונות העשויות גוף עץ עליו הלבשנו

לכל אחת בגדי לבד ובנוסף היה את משטח המשחק

אותו הכינו אמהות נוספות . התוצאה היתה מרגשת



לאחר מכן הופסתי למשטח המשחק בד אחורי

ותא אחורי בו מונחות הבובות בסיום המשחק



הפרוייקט הזה היה מאוד נעים: התכנון ונדיוק של הדברים, 

המפגש, התפירה יחד והתוצאה המרשימה (לדעתי),

והילדים שמחו לקבל מתנה מעשה ידינו. ממליצה לכם 

לארגן דבר דומה אצלכם




*בזמן הצילום היו אצלי רק חלק מהדמויות, ניתן לראות

את הסדרה כולה (כולל ילדי היער ושומר היער) ועוד

תמונות כאן  בגלריית האינסטגרם שלי.


עוד דבר עליו ארשום - וגם הוא קשור בכיתה-

כשילד חוגג יומולדת הוא מביא מתנה לכיתה 

(הוא גם מקבל - אל דאגה...)המורה של אלונה 

הנחה אותי להכין משהו כדי להניח סביב נר 

הנמצא בכניסה .

 אחרי התלבטויות בחרתי להכין מעגל של חברים





* * כבר קבלתי כמה בקשות לסדנה להכנת מעגל חברים 

ואני בהחלט מתכוונת להיענות להן בקרוב **


זהו להפעם, 

שתהיה לנו שנה נהדרת מלאה בעשיה ויצירה









   

  

יום רביעי, 14 בספטמבר 2016

ליטל מיס סאנשיין - אוריה בת שנה

ליטל מיס סאנשיין שלי חגגה זה מכבר שנה.

(נכון, עברו כבר חודשיים ושבוע מאז אבל איך אומרים - 

הזמן טס כשנהנים...)

שנה נפלאה ומאתגרת עם יצורה קטנה ומתוקה.

נולדת ב-7 ליולי - אחרי הריון לא משעמם.

(ומצפה פה פוסט בקנה על ההריון והלידה שלך ועל שקדם) 

הלידה שלך, היתה מצויינת וטבעית (כמו כל ה-3 שלי) רק

בשונה מה-2 האחרות, זו כמעט לא כאבה.

אחרי 3 שעות ישבנו יחד במחלרקה ואת היישרת אליי מבט 

מבין עניין. כזה של אולי, בת שלישית במשפחה (ואיך אני יודעת?

כי גם אני מס' 3 ...) ומייד היה ברור שפה כבר יש "עם מי לדבר"



בגיל שבועיים כבר חייכת אליי. לא מתוך שינה, ולא "בלתי רצוני" כזה אלא ממש

עם העיניים המחייכות שיש רק לך (שלדעתי שהן מסבא שלמה של איתי)

כנראה הרגשת עד כמה נחוץ לי האור הזה שלך ופיזרת אותו בנדיבות.




לאט לאט הרמנו את הראש. את ממש וגם אנחנו - שלמדנו לתפקד מחדש .

הצטרפותך אלינו (כמו הצטרפותו של כל תינוק לכל משפחה) מוטטה את המבנה

הקיים שהיה ואט נבנה לו אחד חדש. תהליך שכזה : בפעם ה-3 כבר לא מפתיע.



האחיות המתוקות שלך קבלו אותך באהבה עצומה בשמחה, התרגשות ועדינות



בזמן שכולם מסביב אמרו כמה את דומה לאלונה את חייכת אליהם חזרה

והבהרת שכאן חברים, יש משהו חדש ואחר - אור גדול של שמחה טהורה.

אבל עם כל הכבוד לאחיות האהובות, הזמן שלנו אחרי שפיזרנו יחד לגן ולבית 

הספר - היה רק שלנו... 





את המסת בחיוכים שלך את כל מי שפגשנו בדרכנו ובלעת את העולם

קיבלת בהבנה את הדין שכבת שלישית את עסוקה בלא מעט טלטלות




לפעמים היטבת לנצל את הזמנים הללו לשינה, אבל רק עד שאחת האחיות

היתה מצטרפת ואז רק רצית להיות אחת מהחבורה 



כשהאחיות שלך לא בבית היית אוספת כוח כדי לבלות איתן לכשישובו









ואי אפשר היה לטעות או שלא להבחין שמדובר בחברמנית רצינית  





מישהי שיודעת לחיות נכון... לגלות ולהנות מכל דבר









ייצורה חייכנית ומתוקה במיוחד





הצטרפת לכל הפעילויות המשפחתיות שלנו מייד









 והשם הזה שלך - אוריה - שכל כך הולם אותך ומותאם לך



- לילדה שלי המופלאה שהתחילה לבוא עם הזריחה 



וחיכתה לתאריך המיוחד של השביעי לשביעי וכל כולה שופעת אור




ברור היה לי ששבפורים - תהיי את עצמך - 


אך גם בימים רגילים - הארת סביבך באור יקרות



והשהות במחיצתך היתה לי טובה ונעימה על אף האתגר










(למה בעצם לחכות עם 'בוק' לבת מצווה ?)

וחגגנו לך יומולדת



- מה אלה הנרות האלה בכלל ?  וכתר על הראש לא בא בחשבון בכלל

תנו לי לשחק פה בכיף, חגיגות אני חוגגת כל השנה...



לא צריכה סיבות מיוחדות







וצמחו כבר שיניים ועוד כמה בדרך,  והחיוך הפך להיות מצחיק עוד יותר משהיה




ואפילו בשיער אפשר קוקו קטן שהאחיות שלך מתחננות שאעשה לך




אבל אותך - הן מעניינות יותר מהכל ולהשאר מחוץ לעניינים זה לא בא בחשבון



כי את, הבנו מזמן, אחת מהחבר'ה




אמנם הכי נמוכה אבל לגמרי חלק. גם אם לפעמי את צריכה לישון טיפה יותר 




ומה אני אגיד ? אמא שלך... שזכיתי ! 






 אוריה שלנו - מדהימה ונהדרת.  אוהבים אותך שאין לתאר.  יומולדת שמח



ותמשיכי בדיוק ככה  .... וגם כמו שיתחשק לך