יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

מי אתה אוגוסט ?




אוגוסט הוא שובב לא קטן. לפחות אצלי בבית.

איכשהו יוצא שהוא מגיע (תמיד באותו תאריך) ותופס אותנו לא מוכנים ולא משנה 

מה וכמה תכננו אותו. 




השנה אנחנו מבלים אותו בארץ, שוחים במרק תוך כדי חופשת קיץ בלתי אפשרית 

שמתישהו אני מקווה, נשכיל להזיז אותה לחופשת סתיו ה'משובצת' בחגי תשרי, 

להקל על כולנו ובעיקר לאפשר לעצמנו להנות באמת מזמן חופשה היקר הזה.





בנתיים אנחנו משתדלים להפיק ממנו את המיטב ולהנות ביחד בפשטות,

שתמיד מנצחת ותמיד עובדת. בכל תחום.





לכבודך (וכן, אנחנו כבר באמצע שלך) ריכזתי רשימה של מהו אוגוסט בשבילי:

+ לא משנה כמה חם היה ביולי, תמיד בימים שלך יהיה יותר חם והכי חם.

+ אתה תמיד תהיה החודש בו חזרנו לארץ: השנה זה כבר 3 שנים ! 


+ הימים שלך שמתחילים מאוחר ומסתיימים ממש מאוחר אהובים עליי. 


+ כילידת פברואר אתה תמיד 'תזקין' אותי - אני הופכת בת 41 וחצי


+ למרות שאתה ארוך במיוחד - אתה לא הזמן להתחיל שומדבר :-(

+ מאז שהתחלתי לרשום בבלוג ב'תפוז' חלפו כבר 8 שניםבחיי.


+ בסופו של החודש המופרע הזה תמיד יתייצב לו ה-1 בספטמבר .

+ בשנה הבאה - אתה כנראה שוב תגיע .






אז מהו אוגוסט עבורכן ? 

תנו איזה טיפ להעביר את הימים האלה ...



   

יום ראשון, 23 ביולי 2017

חוזרת

חוזרת לבלוג שלי,

לפינה שלי.

אליכן.

הרבה זמן שלא היתי פה.


בזמן הזה קרו לא מעט דברים -

אוריה שלי הספיקה לחגוג שנתיים (!!)

ונראה שהמשפחה התרגלה לעניין ומרגישה בנוח להיות

משפחה של 5 נפשות.


בחלון הזמנים של 9 החודשים שלא רשמתי כאן

( פרק זמן לגמרי סימבולי ) התמקדתי בעצמי.

אחרי חזרה לארץ והריון מאתגר, מציאת מסגרות חינוכיות לבנות,

טפול בתינוקת קטנה ובשתי ילדות נוספות,   הכרות עם המקום

המיוחד בו אני גרה, הגיע הזמן בו כל הבנות "מאופסנות" היטב

ל-5 שעות ביום ויש לי זמן.  לנשום.  להכיל. להתפתח או לנסות להבין לאן.

מה אני רוצה. מה משמח אותי ומה עושה לי טוב.

כשהיו שואלים אותי "מה את עושה ?"  היי עונה  "אני משמחת את עצמי"

הבנתי שזה כרגע התפקיד שלי - לשמח את עצמי.

ולמה לשמח ?

גם כי היתי "עצובה" עוד מאחרי הלידה של אוריה - שלמרות כל האור המתפרץ

שהביאה איתה לעולם, אצלי (בשונה מהלידות הקודמות) היה חשוך.

וגם כי לא פשוט כל רצף האירועים הזה (חזרה, הריון...) וצריך לפעמים

לעצור. לנשום. להקשיב . לשמוע את הרחשים הקטנים ואת ההמולה הגדולה

לנסות להבין מי מבניהם שייך אלי ומי פחות, ואיך מהמקום החדש הזה שלי

אני ממציאה את עצמי מחדש. ממשיכה במסע שלי.


לפני תחילת השנה הגדרתי לעצמי שאני מקדישה את השנה הזו לתהליך

שבסופו אבין מהו הדבר הבא עבורי וזאת על ידי מה שמשמח אותי.

וזה בדיוק מה שעשיתי (לפחות בזמן בו הבנות לא היו חולות בבית)



אחד הקסמים שיש ברילוקיישן היא הפאוזה הזו מהכל, הניתוק.

אני מתארת לעצמי שזה פחות רלוונטי למי שיוצא וחוזר לאותה "המשבצת"

- שאז הוא יודע לאיזה בית, שכונה, חברים, חברים של הילדים..... יחזור,

ונדרש לדייק את עצמו ואת השינוי שחל בו מנסתם, בתהליך הזה.

כאן - בספור שלנו - אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש.

ולמה "ממציאים" ? כי זה תהליך והוא עדיין קורה.


בתוך כל ה'ממציאים' הזה שלנו - גם אני ביחד ובנפרד

ממציאה או אולי ממשיכה את עצמי מחדש.

נראה לי שזו תהיה עבורי  ההגדרה הטובה ביותר

ממשיכה את עצמי מחדש.

תודה שעזרתם לי לחדד זאת :-)

אני שמחה לספר שאני מתחילה לעסוק בתחום עצוב הפנים

-כל זאת בתנאי שהחופש הגדול יסתיים מתישהו-

ואני אשתף אתכם כאן בכל הפרטים המרגשים

הקשורים להתחלה הזו שלי (בעצם אמרנו שזה המשך)

וכחלק מכל זה - אני חוזרת גם לפה לבלוג.



 ומה אתכם ?

תרשמו לי ?